בלב תל אביב, בעיר שלא נרדמת לעולם, נמצאת דירה קטנה ברחוב שינקין, מספר 97א – דירה רגילה למראה, חלון אחד עם וילון תחרה ישן, דלת חומה שלא אומרת דבר. אבל כל מי שמכיר את העיר באמת, יודע שזו לא דירה רגילה.

קוראים לה "הדירה המשתנה".

במשך שנים, אנשים שונים – אמנים, פוליטיקאים, אנשי עסקים, ולפעמים אפילו שחקנים מפורסמים – היו שוכרים אותה ללילה אחד בלבד כמו שמשתמשים באותן דירות דיסקרטיות בתל אביב. בכל פעם מישהו אחר, אף פעם לא יותר מ-24 שעות, ואף פעם לא יותר מפעם אחת. הם היו נכנסים בשקט, לבושים פשוט, לפעמים עם כובע מצחייה ומשקפי שמש בלילה, ונעלמים בבוקר, כאילו לא היו שם מעולם.

אבל הסוד של הדירה לא היה רק בזהות האנשים שביקרו בה – אלא במה שהדירה עשתה להם.

היו שמועות בעיר: שמי שישן שם בלילה, מקבל הזדמנות שנייה. לא חיים חדשים, אלא אמת חדשה. אדם נכנס לדירה עם סוד – ויוצא ממנה עם החלטה. עם תשובה. עם אומץ.

יום אחד, בחור בשם יותם, סופר צעיר ומיואש, גילה עליה מחבר של חבר. הוא לא כתב כבר שנה, נטש את אהבת חייו, וחי בדירת חדר בנווה צדק עם חתול אילם בשם מיקה. מתוך ייאוש מוחלט – הוא החליט לנסות.

הוא שילם במזומן, קיבל מפתח קטן בתוך מעטפה אטומה שנמסרה לו בבית קפה, ונכנס בלילה סגרירי. הדירה הייתה כמעט ריקה – מיטה, שולחן עץ, מנורת לילה, ומראה גדולה. שום דבר חריג.

אבל כשיָשַׁן, הוא חלם.

הוא חלם על תל אביב אחרת – תל אביב של רחובות שקטים, של אמת, של הזדמנויות מוחמצות שחוזרות. הוא ראה את עצמו כותב רומן, רואה את אהובתו לשעבר, מציע לה סליחה. כשהתעורר, הדירה נראתה אחרת – קירות בצבע חדש, תמונות אחרות, ניחוח אחר באוויר.

בפינת השולחן חיכו לו שלוש מילים בכתב יד על פתק:

"עכשיו תכתוב באמת."

הוא יצא משם, סגר את הדלת, והדירה נעלמה מהמפה. פשוט כך. גם המפתח התפורר בידו באבק זהוב.

מאותו יום, יותם הפך לסופר מוערך. את הרומן הראשון שלו קרא "דיסקרטיות", וסיפר בו – בלי לגלות באמת – על לילה אחד ששינה לו את החיים.

וכל מי שקרא אותו… התחיל לתהות אם אי שם ברחוב שינקין, עדיין מסתתרת דירה שמשנה גורלות.